כיצד לבצע תהליך אנילינג של זכוכית באמצעות קרינת אינפרא-אדום
אם אי פעם ראיתם שחלק מכלי הזכוכית במעבדה נשבר באופן פתאומי בתנאי ואקום, אתם יודעים בדיוק למה אנו מדברים על זה. זו באמת בעיה חמורה. בדרך כלל, זה קורה כי הזכוכית התקררה מהר מדי, או שהטמפרטורה עלתה במהירות במהלך תהליך האנילינג – דבר שיוצר מתחים בתוך הזכוכית.
לכן אנו משתמשים ברכיבי אינפרא-אדום בעלי דיוק גבוה. הם מאפשרים חימום מהיר יותר. בעוד שהסלילים הרגילים דורשים זמן רב להגיב, קרינת האינפרא-אדום פועלת באופן מיידי.
למה אנו מתעקשים על דיוק של 0.1°C?
זכוכית היא חומר עדין מאוד. היא לא “מתחממת” באופן ליניארי. שינוי קטן בטמפרטורה יכול לגרום להבדל בין כלי זכוכית מושלם לבין ערימה של פסולת יקרה.
אנו שואפים ליצוב של 0.1°C. למה? כי על כל חלק בכלי הזכוכית – כל עיקול וכל פינה – להגיע לאותו מצב תרמי. אם יש “נקודות קרות”, יש גם נקודות מתח. ודווקא בנקודות אלו נוצרות הסדקים.
בנוסף, אנו משתמשים בקרינת אינפרא-אדום באורך גל קצר. קרינה זו חודרת עמוק יותר לתוך הזכוכית מאשר קרינה באורך גל ארוך. כך אנו יכולים לחמם את החלק הפנימי של הכלי מבלי לפגוע בחלק החיצוני שלו.
כיצד למנוע סדקים כתוצאה ממתחים
כדי למנוע את הסדקים האלו, יש צורך בירידה הדרגתית בטמפרטורה. אנו משלבים את רכיבי האינפרא-אדום שלנו עם בקרים PID ותרמוקפלים שמגיבים בזמן אמת.
היתרון של נורות האינפרא-אדום הוא הגמישות שלהן. אם החיישן מזהה עלייה של 0.2°C בטמפרטורה, ההספק יורד מיד. אין צורך לחכות.
לא ניתן לעשות זאת באמצעות תנורים רגילים. לתנורים אלו יש מסה תרמית גדולה מדי, ולכן הם מגיבים באיטיות. נורות האינפרא-אדום לא כאלו.
החיסרון (כי תמיד יש אחד)
הבעיה היא שרמת הדיוק הגבוהה הזו יוצרת לחץ גדול על מקור החשמל שלנו. אם רוצים יציבות של 0.1°C, אי אפשר להשתמש בחשמל “מלוכלך”. יש צורך במקור חשמל נקי, ללא רעשים. אם ברשת יש רעשים, הנורה תפסיק לעבוד. זה עלול לפגוע בדיוק של המערכת.
בקיצור, מערכת הסינון החשמלי שלנו צריכה להיות רגישה כמו החיישנים שלנו, אחרת כל המערכת תכשל.